מרכז תמיכה ישובי אזורי בית-שמש, מודיעין-מכבים-רעות

ערב טוב לכולם,

אני מאמינה שלמרות הצער הנובע מכך , שתמה לה החופשה הארוכה , כולנו שבים בשמחה אל שיגרת חיינו ואל שיגרת העבודה.

אני מאמינה בכך כי בשגרה ובחיי היום יום הסדורים יש משהו מרגיע, משהו שמוליך על מי מנוחות, על מים שהולכים בנחת.

לטעמי יש בשגרה משהו מבורך.

אנו על ספה של שנה חדשה. ראש השנה בפתח ושנת הלימודים החדשה אך החלה.

בשל כך אני מבקשת היום, לדבר על "שערים". על שערים פתוחים ועל שערים נעולים.

אני מבקשת לדבר על  כך, שכן עבודתנו החינוכית  – טיפולית עיקרה הוא פתיחת שערים בפני תלמידנו, הוריהם ושותפינו לעבודה.

שער אל החיים, אל עולם המציאות, שער אל עולמות האמונה, הדעת, התרבות, הספרות השירה ועוד.

ויש לי סיבה נוספת לכך והיא,  שאנו שרויים בעת הזאת שבה שערי השמים נפתחים.

בתפילת נעילה של יום הכיפורים אנו מתפללים ומבקשים :

"פתח לנו שער , בעת נעילת שער

כי פנה היום,

השמש יבוא ויפנה

נבואה בשערייך"

בבסיסו של פיוט זה, של תפילה זו, עומדת האמונה כי שערי השמים נפתחים ביום הכיפורים וזו העת הראויה לחזור בתשובה ולהטיב את הדרך ואת המעשים.

מוטיב זה של שערי שמים זולג מתפילת החג ומוצא ביטויי גם בפיוטים ובשירים רבים, דתיים וחילוניים כאחד.

רק אזכיר את מילות השיר של שבזי:

"אם ננעלו דלתי נדיבים

דלתי מרום לא ננעלו"

לרמוז שיש תקווה ויש חסד ורחמים בשמים, ואת שעת החסד הזאת אסור להחמיץ.

ויש גם שערים על הארץ, שערים פיזיים ושערים נפשיים.

אם נקביל בין שערי שמים לבין דלתות האדם נמצא את השוני התהומי.

שערי שמים תמיד פתוחים למבקשים לתקן ולחזור בתשובה בעוד שאצל בני האדם הדברים לא תמיד כך.

ביטוי נורא למצב זה נמצא בשירת רחל, המבקשת בכל מאודה שיפתחו לה את השער , אך זה נותר נעול, והיא נופלת מתה על סיפו. וכך היא אומרת בשיר:

"היד העיקשת

דופקת דופקת על שער נעול

נוטף על כפות המנעול

דמה המעט

אין עונה אין קול

בושש השוער

יאחר , יאחר רגע נכסף

על הסף

מתה אפול"

אלוהים אינו חפץ במות האדם, הוא מצפה שהאדם ישוב מדרכו הרעה, אזי שערי שמים יפתחו לפניו.

על הארץ ובין בני האדם המציאות לעתים עגומה וקשה .

המטפורה על השער הנעול הנפתח בימים הנוראים בפני אלה השבים מדרכם הרעה שאותה הזכרתי בהקשרים מטפיזיים בראשית דבריי, אינה דומה בהקשרים האנושיים והארציים.

כאן המציאות לעתים קשה.

המשוררת רחל אומרת בשירה המוכר "גן נעול" את זאת:

"גן נעול לא שביל אליו,  לא דרך,

גן נעול – אדם.

האלך לי? או אכה בסלע

עד זוב דם?

האדם יכול שיהיה גן נעול לזולתו  "ויד מושטת, לא פוגשת יד אחות".

אלה הם יחסי הניכור והזרות המאפיינים לעתים את מציאות חיינו, מציאות שיש לתת עליה את הדעת כל ימות השנה ועוד שבעתיים בימים הללו שנקראים ימי הסליחות והרחמים.

בימים אלה של חשבון נפש אנו צריכים לחשוב ולמצוא את הדרכים ,את הנתיבים והשבילים שיחברו ביננו , שיפילו מחיצות וסכרים של זרות ושל ניכור. דרכים שבקצותיהן נמצא שערים פתוחים ולא נעולים.

עבודתנו במתי"א נשתתת על : אהבה, יושרה, תמיכה ונחישות, כאשר בין מטרותנו אנו מדברים גם על המצב בו אנו חפצים  להביא את התלמיד לנטילת אחריות אישית.

אין ימים טובים מאלה לדבר וללמד מהי אחריות אישית בבחינת "מעשיך יקריבוך ומעשיך ירחיקוך"

אני מאחלת לעצמנו שנדע לפתוח את שערי הלב בפני תלמידנו ובפיני כל אדם ושנמצא את שערי הזולת פתוחים לפנינו.

שתהא שנה זו שנה טובה לכם ולבני ביתכם.

שנה של שלום, בריאות טובה ואושר גדול.

שנה של הצלחה בעבודתנו החינוכית שאנו עושים יום יום .

ערב טוב לכולם,

ותודה לתזמורת ילדי ביה"ס אליקים מבית שמש שניגנו עבורנו את "מי האיש" ואלגרו. על התזמורת מנצח מר יוסי שריקי שהוא כנר בתזמורת האנדלוסית והמורה למוסיקה מר אולג בראון שמלווה את התלמידים לאורך כל הדרך.

בתזמורת מנגנים  חמישה עשר תלמידים מכתות ה'-ו'.

את הרעיון לבית ספר מנגן הגה לפני מספר שנים, מנהל ביה"ס  הקודם מר  אביגדור אליה,  בחזונו  הוא  ראה את תלמידיו  מבטאים עצמם  דרך הנגינה. וחזונו קם והיה.

תזמורת ילדי בי"ס אליקים הופיעה במקומות מכובדים כגון  בבית ראש הממשלה, בטכס חלוקת "פרס ישראל" ובמקומות נוספים.

אני שמחה לפתוח את יום העיון השנתי של מתי"א אית"ן לשנת הלימודים תשע"ג.

התכנסותנו היום עומדת בסימן לקויות חושים  בדגש על – לקות ראיה ולקות שמיעה.

אך קודם שנכנס לעובי הקורה בנושא כבד משקל זה , אומר כי יחס החברה לאנשים עם מוגבלות משקף במידה רבה את פניה של החברה כולה.

חברה שבניה מצביעים על השונים מהם וטוענים : "אלה לא יכולים ללמוד עמנו" או "אלה אינם מסוגלים לשום עבודה", היא חברה שלוקה בחסר, ומחויבת בתיקון עצמי ובשינוי ערכי מהותי.

התורה המדברת בלשון בני אדם –כדברי חז"ל – מכירה את המציאות העגומה האמורה ועל כן מזהירה: "לא תקלל חרש ולפני עיוור לא תתן מכשול ויראת מאלוהיך".

מאידך ראוי להזכיר שהכינויים לעיוורים :"מאור עיניים" ו"סגי נהור", שנולדו בחברה היהודית במרוצת הדורות מלמדים על הרגישות לאנשים אלה ועל היחס החיובי שמבקשת החברה להפגין כלפיהם.

הרמב"ם שהיה גם מורה הלכה , גם פילוסוף וגם רופא מתמצת את יחסו לבעלי הלקויות באמירה אנושית פשוטה וקולעת "לפי שהם אדם מישראל".

ככלל, חברה נאורה צריכה לזכור כל העת את הערך המקודש שהאדם נברא בצלם אלוהים, והכוונה היא כל אדם באשר הוא אדם.

אנו עדיין שורים בחודש שבט, החודש שבו חל חג האילנות.

על חודש זה ועל חג האילנות נכתבו שירים רבים. אני אקרא שיר שנכתב לפני כאלף שנים, ומי שכתבו הוא יהודה אלחריזי משורר שנולד בטולדו שבספרד בשנת 1165.

בחרתי לקרוא את השיר על החודש ועל האילנות מסיבות מובנות אך גם  בשל הקשרו המופלא ללוגו, או בעברית לסמליל החדש שלנו.

בסמליל  רואים שלושה אילנות. הראשון  שתיל קטן ורך , ההולך וצומח בשני באור השמש הברוכה של ארצנו הטובה, ובשלישי הוא כבר עץ עבות שגזעו עבה ובדיו, מרובים והוא נושא את פריו .

מכובדי כולם, את הסמליל המופלא הזה המבטא את התפתחות תלמידנו ואם תרצו גם את ההתפתחות המקצועית של  עובדי ההוראה והטיפול , יצרו תלמידי ביה"ס גוונים .

בראשית שנת הלימודים, פניתי בבקשה אישית למנהלת ביה"ס גוונים הגב' ליאורה ולר לרתום את תלמידי ביה"ס ממגמת העיצוב הגרפי לתהליך שיוביל לעיצוב סמליל חדש למתי"א.

ליאורה נענתה לאתגר והתוצאה לנגד עינכם והיא כולה פרי רוחם של תלמידי המגמה ומוריה.

 בבסיס הרעיון עומד הדימוי של עץ בעל גזע יציב ונוף רחב המבטא את אחד הפירושים למילה איתן ,  רעיון זה התחבר לעבודה שהובילה המורה לאומנות עם תלמידיה.

שלושה העצים מבטאים את שלבי ההתפתחות של תלמידנו מהגיל הרך, דרך בית הספר היסודי ועד הגיעם לחטיבה העליונה. הצבעים ירוק ותכלת מבטאים התחדשות ואופטימיות.

לכל התלמידים שהיו שותפים למורים גבי וטלי

ולמנהלת ביה"ס גוונים הגב' ליאורה ולר תודות מכולנו.

  שם השיר: חודש שבט

חודש שבט מעוז לכל איש ומבט

הוא מן היגונים מפלט

ומגדודי התוגה עיר מקלט

ואז האפיקים על פני הארץ יפוצו

והנחלים על רצפת שש ירוצו

והצמחים מתחת הארץ יציצו

וישני השמחה יקיצו

והארץ תוציא צמחיה וגרש ירחיה

וכפתוריה ופרחיה

והשמש תפרוס כפיה להאיר נשפיה

ותפיץ רשפיה להחיות נגופיה

והאור יגדל

והקור ידל

והשמש תקרב

והאור יערב

והערוגות יגלו פניהם ונפקחו עיניהם.

 

 

התכנסות חגיגית זו היא עת נאותה וראויה המאפשרת  לי כמנהלת להביע את רחשי הכבוד שאני רוחשת לכם על עבודתכם המקצועית והמסורה.

אני מבקשת לברך אתכם  צוות עובדי המתי"א את:  

 מנהלות הגנים, גננות השילוב, גננות משלימות , מחנכות, מורות שילוב, מורות לשילוב חברתי, מנתחות התנהגות,  מטפלים באומנויות, קלינאיות תקשורת, מרפאות בעיסוק,פיזיותרפיסטית,

חשוב לי להודות לכם על עבודת הקודש שאתם עושים יום יום ושעה שעה.

תודות גדולות לכל מומחיות התחום  המלוות את עבודתנו  היום יומית, עבודתכן המקצועית והמסורה היא זו המאפשרת להעביר את האני מאמין לשטח ולתרגמו הלכה למעשה.

תודה מיוחדת לרכזות שמהוות ציר מרכזי ומשמעותי בהובלת המתי"א , תודה למרסי יהודה, לאה זאגא, יעל כהן, תמי אזנקוט, מירה מור, נאוה עמית, רוית להב ,זהבה נדב וליאורה מירון.

 

כמדומני שעליכם דרשו חז"ל בגמרא את שנאמר בספר דניאל: "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד – אלה מלמדי תינוקות" – שאורם נצח.

ברשותכם עוד תודות:

ראשית לשתי המזכירות לאה וטיראנה המנהלות את המשרד במאור פנים וביעילות ודואגות לכל מחסורנו , של כולנו ללא לאות.

לאה וטיראנה אני מבקשת להודות לכן בשמי ובשם כל היושבים כאן על הכל.

והתודה האחרונה שמורה לסגנית תמי , שהיא החצי המשלים בעבודתנו המשותפת . תודה   לך  על עבודתך המסורה והטובה המתאפיינת בנעימות ובאימון הדדי.

 

 "יש בלונדון ימים עכורים שבהם העיר נעטפת חושך מלוכלך, שהוא תערובת של פיח, ערפל ועשן, ושום איש אינו מעז לצאת מביתו .

 אפילו לאור פנס חזק , לא תוכל לראות את קצות אצבעותיך, מול עינך. והנה ביום כזה נקרא אדם אחד בטלפון לחוש אל ילדו החולה בבית חולים שבסוף העיר. פתח האיש את הדלת ויצא ועמד בחושך העבה וקרא בקול, אולי תבוא עזרה. ואין מכונית נוסעת ואין עובר ושב. פתאום, נחה יד זרה על כתפו ואיש שאת פניו הסתיר החושך אמר לו: אני אוביל אותך. ואכן הוליך הזר את האב הדואג מקצה העיר ועד קצה אל מחוז חפצו בלי היסוס, ורק  כפעם בפעם אמר בביטחון: כאן שמאלה. כאן מדרגות כאן שיפוע. כשהגיעו אל פתח בית החולים שאל האיש ,את הזר המכוסה חושך ,איך מסוגל היה לעבור ולפלס דרך בתוך האפלה הזאת.

החושך והערפל , אמר הזר, אינם נוגעים בי מפני שאני עיוור.

על יתרונו של העיוור מתוך ספרו של עמוס עוז "באור התכלת העזה"

מרכז נא לגעת הוקם ע"י עמותת "נא לגעת" בנמל יפו בשנת 2007.  המרכז פועל כמקום מפגש חוויתי בין אנשים חרשים, עיוורים, חרשים עיוורים והקהל הרחב, המקיימים דיאלוג שיוויוני על בסיס חוויתי- אומנותי – תרבותי.

במרכז שהוקם על בסיס האמונה שלכל אדם באשר הוא אדם יש זכות לקבל על עצמו את חובת התרומה לחברה, מועסקים כיום יותר ממאה ועשרה עובדים מתוכם כשבעים אנשים ,חרשים ועיוורים.

המקום משמש אבן שואבת לאלפי מבקרים מהארץ והעולם.

 הצגת הילדים "נסיך תרנגול".

 המחזה מבוסס על סיפורו של רבי נחמן מברסלב: "אינדיק".

מן הראוי שניתן דעתנו שהחכם שמצליח להוציא את בן המלך משיגעונו בסיפורו של רבי נחמן עושה זאת בשל הבנתו ויכולתו לאבחן את כל הנקודות הטובות שיש בנסיך ולראות במוגבלויותיו כנקודות מוצא ובעזרתן להעלותו מכף חובה לכף זכות.

על ההצגה נכתב בעיתונות: "הצגה מרגשת עם ערך מוסף, השחקנים מהפנטים, ההצגה מעוררת מחשבה ומעניקה השראה".

 

ביום רביעי האחרון התכנסנו ליום העיון השנתי של מתי"א אית"ן.

כינוס זה עיקרו למידה והתמקצעות, אך מטרתו הנוספת והחשובה מאוד היא הבעת הערכה לעבודתכם המקצועית, המאופיינת בנתינה ללא פשרות ובמחויבות  שמביאים כל אחת ואחד מכם לעבודתו ,כל יום מחדש.

בימים אלה אני מסיימת ביקורים מתוכננים בגני החינוך המיוחד ובבתי הספר היסודיים. ביקורים אלה הינם האמצעי בעזרתו אני מקדמת את אחת ממטרות העבודה שלי לשנה זו – למידה והיכרות של צוותי העבודה במסגרות.

המפגש  והשיח  אתכם ועם המנהלים  , חשוב עבורי מאוד. הוא מפגיש  אותי עם עבודתכם המקצועית, מקרב אותי לקשיים המלווים אתכם בעבודה, להתלבטויות ,ליוזמות הברוכות שלכם ולהצלחות, כל זאת  בתחומים שנבחרו להיות במרכז עבודתנו השנה  :

  • עבודה עם הורים
  • קידום הישגים לימודיים
  • וחיזוק הקשר בין החינוך המיוחד לחינוך הרגיל

אני מבקשת להודות לכם על מפגשים אלה ולהזכיר שהשיח הפתוח חשוב ומשמעותי בעיני , לכן אני רוצה להזכיר שהדלת להקשבה ולדיאלוג  עמי פתוחה תמיד  .

וכעת ברשותכם אעבור לתודות , ראשית לשתי המזכירות לאה וטיראנה המנהלות את המשרד במאור פנים תמידי והדואגות לכל הצרכים של כולנו ללא לאות. לצערי נבצר משתיהן להיות כאן הערב איתנו.

תודה לכל המורות , הגננות, והמטפלים במקצועות הבריאות השונים,

תודות לכל מומחיות התחום  המלוות את עבודתנו  היום יומית.

תודה מיוחדת לרכזות שמהוות ציר מרכזי ומשמעותי בהובלת המתי"א , תודה לשרה קוולר, לאה זאגא, יעל כהן, תמי אזנקוט, מירה מור, נאוה עמית, רוית להב ,זהבה נדב וליאורה מירון.

והתודה האחרונה שמורה לסגנית תמי , שהיא החצי המשלים בעבודתנו המשותפת . תודה על עבודה מאפשרת, מתחשבת ומצמיחה.

מכובדיי כולם,

חג פסח ,חג החרות לפתחנו, ובמרכזו ליל הסדר וההגדה.

ברובד הפשטני זהו לילה שיש בו ,חברותא נעימה ,ומיני מאכל ומשקה חגיגיים וארבע כוסות של יין להתבשם.

אך חשוב מכך , לליל הסדר ערך חינוכי מכונן.

בליל הסדר אנו מקיימים את המיצוה "והגדת לבנך", שבבסיסה החובה להעביר ולהנחיל את המסורת ואת המורשת של עמנו מדור לדור.

ו"הגדת לבנך"  לכאורה זהו ציווי לפרט, שאב מעביר לבן כנאמר והגדת לבנך, אך כמחנכים וכמתווכי תרבות ומורשת אנו צריכים לדעת שבעצם זהו ציווי המחייב אותנו בראש ובראשונה ,ציווי המורה על אחריותנו כלפי תלמידנו וכלפי דור ההמשך. זוהי שליחותנו הערכית והמוסרית.

עבודתנו  כעובדי מערכת החינוך – הגם שהיא צריכה להכין את תלמידנו אל העתיד – וזהו עיקרו של החינוך – צריכה להיות נשתתת על העבר שהוא המסד אל העתיד.

מכובדי ועמיתי לעבודה, את השליחות הזאת "והגדת לבנך" נוכל לעשות רק בשיתוף פעולה מלא עם שותפינו ההורים ובכך יעסוק יום עיון זה.

וקודם שאסיים אומר עוד את זאת, חג הפסח כאמור מזמן לנו רגעים מכוננים ברמה הלאומית ואלה מתמצים בהגדה, אך זהו גם חג הנושא בכנפיו את בשורת האביב עם יפעת הפריחה וריח בוסתנים.

בברכה

שרון תלמי

ענן תגיות